הבן הצעיר שלי שוכב על המיטה הגדולה שלנו, פותח וסוגר את הרגליים שוב ושוב. ברגע הזה, הוא פשוט מבסוט עד השמיים והחיוך לא יורד לו מהפנים. ילדים, באיזו קלות ניתן לעשות אותם מאושרים.
אני נזכרת בפעם הזו שגם הרגשתי ככה, לפני לא מעט שנים, כשבאחת מנסיעות העבודה שלי הגעתי להודו.
אני נכנסת למלון, בלי הרבה ציפיות, לובי כהה, קצת חשוך, לא נראה שונה מהרבה מלונות אחרים. מחכה בסבלנות לתורי בצ'ק-אין. לפתע נגשת אלי אחת הנשים שישבו מאחורי הדלפק, מחייכת חיוך מאיר עיניים ומסבירה שנעשה את הצ'ק-אין בחדר. אני לא מבינה מה היא אומרת. חולפת לי מחשבה שבגלל המבטא ההודי הכבד אני בטח לא מצליחה להבין אותה.
אבל היא מלאת סבלנות ורוך, מחייכת ומסבירה שוב, בזמן שאנו נכנסות יחד למעלית.
תוך כדי שהמעלית מטפסת למעלה היא מוסיפה ששדרגו לי את החדר ולכן גם אקבל חדר בקומה העליונה. שום דבר לא נשמע לי הגיוני, אבל אני צועדת בעקבותיה.
היא פותחת את הדלת, ולפניי נגלה חדר שטרם ראיתי, מהודר ומעוצב, וססגוני כיאה להודו.
הילדה הקטנה בפנים התחילה זורחת. אחרי שהאישה יצאה, אני קופצת על המיטה מרוב התרגשות.
לו רק היה לי את מי לשתף בשמחה. אם זה היה קורה שנתיים מאוחר יותר, ה"וול" שלי בפייסבוק כבר היה מכוסה תמונות.
שנים אחר כך ניסיתי להבין מה היה שם, מה גרם לי כזה פרץ של שמחה והתרגשות. כל פעם שאני חושבת על חווית לקוח טובה וייחודית, התמונה שחוזרת וצפה לי בראש היא שלי, קופצת על המיטה אי-שם בהודו כמו ילדה.
היום במבט לאחור אני מבינה שהיה שם שילוב של מספר דברים. אלמנט ההפתעה היה משמעותי. בהחלט חוויה שלא ציפיתי לה כלל וכלל. אבל היה שם משהו נוסף.
היא התייחסה אליי כאילו ואני ייחודית במינה, ולא משנה כמה פעמים כבר ביצעה היום את אותה הפעולה. היה משהו במבט שלה, בנינוחות שהשרתה, בחיוך, התחושה שהיא כל כולה מרוכזת עכשיו רק בי. בהחלט גרמה לי להרגיש "מלכה".
ככל שאנו מתבגרים אנחנו חושבים שכבר אי אפשר לרגש אותנו, ששום דבר לא באמת נוגע בנו, שהפכנו קצת אדישים, והלוואי והיינו יכולים להתרגש כמו ילדים.
אני דווקא חושבת כמה קל לגרום לבן-אדם להרגיש ככה, להדליק אצלו את הניצוץ בעיניים. וכמה מעט אנחנו נוהגים לעשות זאת, לבני-הזוג שלנו, לאנשים שנקרים בדרכנו, ללקוחות שלנו.
לא פלא שאנחנו תמיד מופתעים כשאנו פוגשים ביחס כזה, אישי, אנושי, מלא אמפתיה וחמלה. למרות שזו בכלל היתה אמורה להיות הנורמה.
ואי אפשר לזייף את זה, בדיוק כמו שילדים תמיד אומרים את האמת, אתה ישר מרגיש אם זה בא מהלב, אם האדם ממול באמת מקשיב לך ונמצא איתך כאן ועכשיו ברגע הזה, או שזה טכני ומנוכר. הלב לא טועה אף פעם.
כשזה יוצא מהלב, זה גם נכנס אל הלב, וברגע אחד זה נחרט ונחקק בנימי נפשנו, שמישהו פעם גרם לנו להרגיש שוב שמחים, מאושרים, מתרגשים, בדיוק כמו ילדים.
כל אחד מאיתנו, לא משנה מיהו ובמה הוא עוסק, רוצה להרגיש מיוחד. אז קחו לעצמכם רגע קצר, שנייה לפני שאתם פונים לעובד, קולגה, לקוח, אדם, ותחשבו אם זה מה שהייתם רוצים להרגיש, לו הייתם במקומו. אם כן, הלב שלכם נמצא במקום הנכון.
