במשך שנים עבדתי בארגונים מדהימים ומוכרים במשק. בכל מקום עבודה הזדהיתי באופן מוחלט עם הארגון, היתה לי תחושת שייכות עמוקה וגאווה והרגשתי כיצד 'שחקנית הנשמה' שבי נקראת לדגל בכל משימה ואתגר.
*
אבל באיזשהו שלב התחלתי להרגיש דעיכה וירידה במוטיבציה. אמרו לי שזה טבעי ונורמלי ושאצלי גם ה-80% זה כבר ה- 120% אצל אחרים… אבל התחושה הלא נעימה המשיכה לקנן בי ובעיקר לא אהבתי להרגיש כך. רק לא הבנתי מה הגורם לכך ולא ידעתי לשים על זה את האצבע.
*
כשעזבתי את מקום העבודה האחרון שעבדתי בו, שאלה אותי חברה קרובה, איך יכול להיות שאני עוזבת מקום שאהבתי, שהצלחתי והעריכו אותי… אני זוכרת שעניתי שאיבדתי משמעות.
לא הצלחתי להבין למה אני עושה את מה שאני עושה, לשם מה ומה התכלית של כל זה?
להגדיל את שורת הרווח לבעלי המניות לא יצרה אצלי תחושת שליחות…
*
הבנתי שאני מחפשת לצמוח ולהתפתח באופן מתמיד, וכאשר מתחיל להיות לי נוח מידי, אז כבר ממש לא נוח לי…
אני לא צריכה להיות מדור ה-Y כדי להבין שבאותה מידה שאני נהנית לתרום מהידע, הניסיון והכישורים שלי לארגון, אני מחפשת להיתרם מצד הארגון, לא בכסף, אלא באופק ברור להתפתחות וצמיחה.
*
אני זוכרת את המשפט שאמר לי אחד המנהלים שלי לפני שנים, כאשר ביקשתי ממנו את ברכת הדרך על מנת שאוכל לחפש אפיקים חדשים, "ידעתי שהיום הזה יגיע. חיפשתי לך משהו ולא מצאתי".
חבל שאת השיחה הזו לא קיימנו בצורה פתוחה מספר חודשים לפני ולא ניסינו לחשוב יחד על אפשרויות חדשות, חבל שזה היה בגדר "too little, too late" כי זה היה ארגון שמאוד אהבתי ואף זכיתי לקחת חלק בהקמתו, אך הצורך העמוק בצמיחה הוא זה שהניע אותי להמשיך הלאה.
*
מנהלים יקרים, אם אתם קוראים את הפוסט, אל תהססו לשאול את העובדים שלכם "מה תרצו לעשות כשתהיו גדולים". נסו להבין יחד איתם מה מעניין אותם, מה השאיפות שלהם ואילו מטרות כדאי לסמן במפת הקריירה שלהם. וגם אם אין לכם תשובות, זה בסדר לחשוב ביחד, להפוך את זה לפרויקט משותף.
כי ממילא הם יעזבו, אבל כך ישנה לפחות האפשרות שתצליחו לייצר win win משותף לכולם ולהאריך את "חיי המדף" של העובדים, בעיקר אלו הצעירים שנוטים לעזוב מהר.
*
ואולי זה טוב שלא ידעתי אז את מה שאני יודעת היום, שלכל אחד יש מאיתנו יש צורך פנימי עמוק להביא את היכולות שלנו לידי ביטוי. זה גרם לי לחקור, ללמוד ולהפוך זאת לקריירה השנייה שלי, כי בזכות זה אני יכולה ללמד ולתת לכם את הכלים שיאפשרו לכם להשאיר את העובדים שלכם 'שחקני נשמה', וזאת כבר בהחלט השליחות שלי.
